Vayedaber

'Halah

Daf 14b

משנה: הַאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה עַד שֶׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. גִּילְגְּלָהּ בַּחִיטִּים וְטִימְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַייָב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם מַגְבָּהַת חַלָּתָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח.

Traduction

On peut goûter passagèrement à la pâte de froment jusqu’à ce qu’elle soit roulée (en signe de mélange final), ou pour la pâte d’orge lorsqu’elle est battue à la main. Lorsqu’une de ces 2 opérations a été faite et que l’on mange avant de donner la Halla, on est passible de la peine capitale. Dès que la femme a mêlé l’eau, elle peut prélever la Halla (de crainte qu’une impureté survienne), à condition que le mélange mouillé forment au moins 5 quarts de cab.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחטים. גלגול הוא משיתערב כל הקמח כולו במים דאז הוי גמר מלאכתה לחיוב חלה ואסור לאכול אפילו אכילת עראי עד שיפריש ממנה החלה:

ותטמטם בשעורין. עד שתעשה כולה גוף אחד לפי שאין קמח השעורין או שארי מינין מתערב יפה כמו קמח החטין וכשנילושה כולה ותעשה גוף אחד זהו נקרא טימטום:

האוכל ממנה. קודם הפרש חלה חייב מיתה מפני שהוא טבל:

כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. כלומר וזמן הפרשת חלה שיהא נקרא עליה שם חלה הוא מכיון שהיא נותנת את המים ויתערב מעט קמח בהמים מפרשת היא החלה מתחילת הדבר שנילוש כדקאמר בגמרא דזו היא ראשית עריסותיכם ובזה נפטר כל הקמח שיש שם בעריבה אבל גמר מלאכה לענין איסור אכילת עראי עד שיתערב כל הקמח במים דזהו גלגולו כדקתני ברישא:

ובלבד שיהא שם וכו'. ובפיסקא דגמרא גריס ובלבד שלא יהא שם ה' רבעים קמח וזהו נסחא הנכונה כלומר ובלבד שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור חמשת רבעים דאם נשאר כל כך לא נפטרו בהחלה שהפריש מקודם שנתגלגל הכל ובגמרא אמרו שאם אומר הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר בה או על איזה חתיכת עיסה שהיא תחתיה וכשתעשה כולה גוש אחד תתקדש זו שבידו לשם חלה ה''ז מותר וכן הוא נכון ללמד בתוך ביתו שיאמרו כן כשמפרישין החלה מיד אחר גלגול העיסה:

וְאֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף. דָּבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף וּשֶׁאֵין מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ הַבַּיִת מִצְטָרֵף. 14b עִיסָּה טְמֵאָה עִיסָּה טְהוֹרָה עָשׂוּ כְדָבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' ואין הבית מצטרף. בתמיה הא קי''ל דאפי' אם מונחין בבית א' מצרף אותן שיהא מן המוקף ותורם מזה על זה כדתנינן בתוספתא דתרומות פ''ג והבאתי לעיל בפ''ב דתרומות פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחת על הכל ולר''א דס''ל ניטלת מן הטהור על הטמא אמאי מהדר שיתן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף הא אפילו בבית אחד הרי הוא מן המוקף ומשני דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף אותן שיהא קרוי מן המוקף ושאין מקפיד וכו'. וכאן הואיל ואחת טמאה ואחת טהורה עשו אותו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ואין הבית מצרף שיהא מן המוקף:

וְעִיסָּתָהּ חַלָּה. אֲבָל בְּעִיסָּה שְׁנִייָה אֵין לַשֵּׁינִי מַגַּע אֶצֶל הַטֵּבֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ועיסה תחילה. כצ''ל כלומר דמפרש דמתני' בעיסה שהיא תחילה לטומאה מיירי והלכך צריך שיתן פחות מכביצה באמצע אבל בעיסה שניה לטומאה אין להשני מגע אצל הטבל כדפרישית במתני' שהרי כאן בטבול לחלה איירינן וחולין הוא ואין שני עושה שלישי בחולין ואפי' בכביצה באמצע לא תטמא לעיסה הטהורה:

תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִין בְּטוּמְאָה וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ זֵתִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה וְלֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן. שֶׁלֹּא לְטַמְּאוֹת זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לָךְ קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁתֵּי בּוֹרוֹת. שְׁתֵּי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. [נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד] מִכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתוֹ אֵין כּוּלּוֹ טָמֵא. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפִיסָה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתָן שְׁתֵּי תְפִיסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא בְּשֶׁשִּׁילֶּה וּמִשֶּׁקִּיפֶּהּ שֶׁכְּבָר נִרְאֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה וְעַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בְּשֵׁם יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵיהּ וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תַּרְתֵּיי כָּל קֳבֵיל תְּרֵי אִינּוּן. אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן מוֹדֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.

Traduction

Est-ce que la maison ne sert pas à former une jonction (imaginaire) entre les pâtes, sans qu’elles se touchent? (et serait-ce contraire à R. Eliézer, qui permet d’employer une part de la pure à libérer l’impure)? Lorsqu’on a souci qu’il n’y ait pas de mélange entre les 2 objets, fussent-ils dans le même vase, maison ne saurait les réunir; celle-ci les unit seulement, lorsqu’on ne s’inquiète pas de la disposition. Or, une pâte impure et une autre pure seront surveillées pour qu’elles ne se mêlent pas à l’autre, lorsque l’impureté est du premier degré; mais lorsque la pâte impure l’est au 2e degré et que son contact ferait un 3e degré, on n’en tien pas compte pour ce qui est soumis à la Halla (les autres sages la considèrent à l’égal de la Halla même et l’interdisent aussi au 3e degré) (77)Le texte qui suit jusqu'à la fin du chap. se trouve déjà ci-dessus, (Terumot 2, 1) fin..

Pnei Moshe non traduit

תני ר' אלעי וכו'. תוספתא היא בתרומות פ''ג וכל הסוגיא עד סוף הפרק נשנית לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה א' והתם הוא דשייכא והכא אגב גררא דר''א דמתני' נסבה ע''ש ותמצא באר היטב וכן הא דמסיים בהסוגי' דר' אימי אפי' כן לא הורו כר''א אר''א דהתם הוא דקאי:

הדרן עלך פירות חוצה לארץ

'Halah

Daf 15a

הלכה: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה כול'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֲרַאי אֲבָל קֶבַע 15a אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲרִים לְפוֹטְרָהּ מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מִקְרָצוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי זְעִירָה] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף מָה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

Traduction

R. Hagaï dit: il n’est question que d’une consommation passagère, mais c’est interdit pour une consommation fixe (78)Siffri sur la section Schelath, n° 110.; car on en mangerait beaucoup, puis agissant de ruse on arriverait à ce qu’il ne reste plus la quantité légalement soumise à la Halla (et elle serait évitée). Quant à cela, dit R. Yossé, on n’en peut rien conclure pour le repas fixe, qui est aussi permis sans se préoccuper de ladite crainte; comme il s’agit d’une pâte dont la préparation n’est pas achevée, en prendrait-on 2 ou 3 grandes miches, cela ne fait rien aussi longtemps que l’on peut remettre le reliquat au pétrin non achevé. C’est ainsi que R. Yossé a dit au nom de R. Zeira de la part de R. Eliézer (79)Cf. ci-dessus, (Maasserot 1, 6), et 4, 3, fin.: Même le liquide qui se trouve déjà réparti dans des lougs (mesures) n’est pas considéré comme soumis aux dîmes aussi longtemps que les travaux préparatoires ne sont pas achevés, parce qu’alors on a l’intention de remettre à la cave ce qui n’a pas été bu. Où a-t-il été dit qu’il n’est pas permis d’éviter la Halla?

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא שנו אלא עראי. דבאכילת עראי דוקא התירו אבל באכילת קבע אסור ואף ע''פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו לחיוב חלה:

מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה. דילמא אתי לאיערומי ויאכל מעט מעט ממנה מקודם שתתגלגל כולה ונמצא פוטרה מן החלה:

אי מן הדא לית ש''מ כלום. כלומר דר' יוסי פליג על טעמא דר' חגיי דאי משום הטעם הזה נאסר אכילת קבע דאתי לאיערומי ולפוטרה מן החלה א''כ אף אני אומר לך שאם עושה הוא כך מותר הוא שהרי אפילו הוא נוטל ממנה מקודם לכשתיעשה עיסה שתים ושלש מקרצות חתיכות חתיכות ומחזיר את המותר להעיסה פטור הוא דמכיון שהוא עתיד להחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו מותר:

דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר ר' יוסי לטעמיה דאמר לעיל בפ''ד דמעשרות בהלכה ו' גבי שותין על הגת וכו' דאם נוטל בלגין מן הגת אף מה שבלגין לא נטבל למעשר מפני שמחזיר את המותר לגת וה''ז מחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו וכל היכא דמותרו חוזר אינו נקבע למעשר וה''נ כן לענין שלא נקבע לחלה ומעתה היאך תאמר דאכילת קבע נאסר משום דשמא יבוא להערים הלא אם מחזיר את המותר אפי' אם היה נוטל חתיכות חתיכות ממנה היה מותר:

וְהָדָא אָֽמְרָה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. הָא אִם הָיָה יָכוֹל לֹא בְדָא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ קַבִּין.

Traduction

C’est lorsqu’on a dit plus haut (2, 3): ''Celui qui ne pourra pas pétrir sa pâte à l’état pur devra la diviser en mesures de la valeur d’un cab'', afin de l’éviter de cette façon; il faut donc croire que ce procédé est seulement autorisé lorsqu’il est impossible d’agir autrement, mais au cas contraire il n’est pas permis d’éviter la Halla en divisant la pâte par morceaux d’un cab.

Pnei Moshe non traduit

והדא אמרה וכו'. כלומר ואלא דכך הוא הדבר כדשמעי' מהאי מתני' דפרק דלעיל בהל''ב דקתני מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהר' יעשנ' קבין ואל יעשנ' בטומא' ודייקינן מפני שאינו יכול לעשותה בטהרה הוא שהתירו לו לעשות קב קב פחות מכשיעור הא אם היה יכול לעשותה בטהרה לא בדא התירו לו לעשות פחות פחות מכשיעור כדמסיים דהדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין קבין כדי לפוטרה מן החלה והשתא ש''מ דלא חיישינן לאיערומי מפני שאסור לעשות כן דאם היינו חוששין לכך נימא נמי לאסור אף מי שאינו יכול לעשותה בטהרה דילמא אתי למיעבד הכי אפי' אם הוא יכול לעשות בטהרה אלא ודאי לא תששו לכך דאכילת קבע שאסרו כאן טעמו משום דאע''פ שלא נגמרה מלאכתה לענין חיוב מ''מ מכיון שחם הוא קורא שם חלה מיד כשנותנת המים הויא חלה כדתנן בסיפא הלכך נאס' אכילת קבע מיד וה''ז דומה למעשרו' שעד שלא נגמר מלאכתן של הפירות הותר אכילת עראי אבל לא אכיל' קבע מכיון שכבר הגיעו לעונת המעשרו' כדתנן בפ''ק דמעשרו':

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הַטִּימְטוּם. עָשָׂה עִיסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַגִּילְגּוּל אוֹ אַחַר הַטִּימְטוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַלָּה כְּמִין גַּבְלוּל. מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גַּבְלוּלִין גַּבְלוּלִין. מָה וּפְלִיג. כָּאן לַהֲלָכָה. כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.

Traduction

– Pour les produits autres que le froment et l’orge (c.-à-d. l’épautre, l’épi de renard et le seigle), on se règle, paraît-il, d’après le battage manuel de la pâte. Lorsqu’il y a une pâte composée en même temps de froment et de riz, d’après quelle opération se réglera-t-on? D’après l’action de la rouler ou de la battre? (Point de réponse). R. Oshia dit: la Halla se prend par flans lorsqu’on roule finalement la pâte de froment, ou lorsque la pâte de farine d’orge est battue à la main. R. Eliézer dit au nom de R. Oshia: c’est lorsque la pâte devient friable. Est-ce à dire que R. Oshia conteste l’avis de la Mishna en indiquant une mesure antérieure au pétrissage? —Non, répondit-on; sa mesure est celle qui prescrivent les rabbins pour l’obligation de la Halla; tandis que la Mishna indique la mesure prescrite légalement.

Pnei Moshe non traduit

ושאר כל הדברים. אהא דקתני במתני' קאי דגלגול בחטים וטימטום בשעורי' מחייב בחלה וקאמר הש''ס דשאר כל הדברי' שמתחייבין בחלה כגון כוסמין ושיפון ושבולת שועל את מהלך בהן אחר הטימטום כמו בשל שעורים:

וגרסינן הכא הפיסקא דלקמן משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים קודם להא דתני ר' הושעיה וכן יש כאן טעות דמוכח וכצ''ל אחר הפיסקא משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורין עשה עיסה מן החטין ומן השעורי' אחר מי את מהלך ואורו הכתוב בספרים ט''ס הוא דאורז אינו מתחייב בחלה אלא על החטים והשעורים הוא דבעי הש''ס דאם עשה משתיהן אחר מי מהן אתה מהלך אם אחר החטים והגלגול מחייב בה או אחר השעורים וטמטום מחייב בה ולא איפשיטא הבעיא:

תני ר' הושעיה חלה כמין גבלול. חיוב חלה הוא אם העיסה עשויה כמין גבלול ומפרש לה ר' אליעזר משתעשה גבלולין גבלולין כמו גבנוניו' כלומר משיתערב הקמח יפה יפה ותעשה העיסה כמין גבנוניו' א''נ איפכא דר' הושעי' ס''ל דלא בעינן שיתערב כל הקמח כולו בהמים אלא משתעשה כמין גבנוניות בהמים:

מה ופליג. ושואל הש''ס מה דעתיה דר' הושעיה אם פליג הוא אמתני' ומהדר דלא פליג אלא כאן להלכה כאן לד''ת במתני' מן התורה קאמר דמשתגלגל חייבת בחלה ור' הושעיה להלכה מדבריהם קאמר דמשתעשה גבנוניות במים כבר חלה עליה חיוב חלה מדבריהם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source